נדחתה על הסף תביעה כספית נגד עיריית ת"א בעניין אכיפת חוק הגבלת עישון במקומות ציבוריים

רקע

עוה"ד גיא אופיר (להלן: "התובע" או "המשיב") הגיש תביעה כספית בסך 25,000 ש"ח כנגד עיריית תל - אביב - יפו (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת").

תביעת התובע מבוססת על הטענה כי הנתבעת איננה אוכפת את חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשנ"ג - 1993 (להלן: "החוק"). כאשר הנתבעת איננה דואגת לאכיפה נאותה של החוק האמור, הדבר מהווה, לשיטתו של התובע, משום ביצוע של עוולות התקיפה, הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

כתב התביעה של התובע, אשר הינו חבר בארגון "אוויר נקי", מחולק לשני חלקים. החלק הראשון מתייחס לפגיעות בו עקב אי אכיפת החוק על ידי הנתבעת בבניין העירייה שבשליטתה וחלקו השני של כתב התביעה מתייחס להתנהלות העירייה באופן כללי בכל הנוגע לאכיפת החוק במקומות ציבוריים, ההבטחות אשר הבטיחה בדיוניים משפטיים שונים, הוראותיה לפקחים שבשליטתה שלא ליתן קנסות בגין הפרת החוק האמור והצורך באכיפה אזרחית, קרי הגשת תביעות אזרחיות כנגד בעלי מקומות ציבוריים אשר אינם אוכפים את החוק בתחומם. תביעה זו הינה למעשה, בלשון התובע "ברוח הדרך" של אכיפה אזרחית.

הסעדים המבוקשים על ידי התובע הינם סך התביעה בצורת נזקיו עקב עישון שנכפה עליו או לחילופין כפיצויי עונשי באותו הסך. שנית, שבית המשפט יחווה דעתו על התנהלות הנתבעת כרשות מקומית האמונה על אכיפת החוק האמור. התובע אף מצא לנכון לציין כי באם הנתבעת תחל לקנוס מעשנים במקומות ציבוריים "בשקידה נאותה ובאופן ממשי לאורך זמן", ייתכן וימצא לנכון למשוך תביעה זו.

הנתבעת, טענה בכתב הגנתה מספר טענות שיש בהם ממש. לשיטתה אין מותב זה בעל הסמכות העניינית לדון ברוב טענותיו של התובע ולפיכך התבקש בית המשפט למחוק חלק נכבד מכתב התביעה אשר אינו מתייחס למקרים בהם, לטענת התובע, נכפה עליו עישון סיגריות ואשר ניתן להבחין כי למעשה רוב רובה של התביעה נסמכת על סעיפים אלו.

שנית, טענה הנתבעת כי יש לדחות את שאר תביעתו של התובע באשר היא קנטרנית וטורדנית. המקיים עליהם מסתמך התובע לעניין נזקיו אינם ברורים בעליל ובמקרה היחידי אשר פורט על ידי התובע כמקרה בו נכפה עליו עשן סיגריות בבניין העירייה, איננו נכון  מבחינה עובדתית. 

לאחר שהוגש כתב תשובה מטעם התובע, הוגשה על ידי המבקשת בקשה לדחיית התביעה על סף על כל סעיפיו. רוב הטענות נסמכות על אשר כבר נכתב בכתב ההגנה ובנוסף עקב העובדה כי האירועים שנטענו על ידי המשיב אינם מפורטים דיים בכדי להוות עילת תביעה.

דיון

טרם אתן החלטתי ומתוך כיבוד עקרונות "השקיפות" ו "הגילוי הנאות" ברצוני לציין שאינני מעשן. העישון מפריע לי אישית ואינני סובל לשהות ליד מעשנים ולהפוך למעשן פסיבי. הנני סבור כי קיימת חשיבות ציבורית גדולה כי החוק ייאכף כשורה ופעילותם של העמותה ושל התובע מבורכים ובעלי אספקט חיובי ביותר.

לגופו של עניין, בתאריך ה - 10/02/08 התקיימה בפני הישיבה המקדמית בתיק זה בנוכחות הצדדים. לאחר ששמעתי את דברי התובע  המלומד וכן את ב"כ הנתבעת מצאתי לנכון לדחות את התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית.

מבחן הסעד

התובע סומך ידיו על "מבחן הסעד" אשר שיטתו מוביל למסקנה היחידה לפיה לבית משפט זה הסמכות לדון בטענותיו. בתי המשפט השונים הרחיבו וביארו את משמעות מבחן הסעד במקרים רבים. ראה לדוגמא דברי כב' הש' רובינשטיין ברע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (לא פורסם) -

"אין כאן תקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית, אלא תובענה כספית שההחלטה המינהלית נבחנת אגבית לה"

ברע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל פ"ד מד (3) 812 הוחלט כי -

"...אפילו נולדה תביעתו הכספית של פלוני בתחום המשפט המנהלי נתונה הסמכות לדון בה לבתי המשפט האזרחיים..."

מבחן הסעד מחוזק ברע"א 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (לא פורסם) שם, ציין כב' הש' גרוניס בעודו מבדיל בין סעד הצהרתי לסעד כספי בהיא לישנא -

"ההבדל בסעד המבוקש בין שני ההליכים הוא שמביא לתוצאות שונות..."

ובהמשך -